|רשימת הצפייה שלי ()
 
תגובה לכתבהתגובה לכתבה
שלחו כתבהשלחו כתבה
הדפסההדפסה
 
 

הירהורים של הורה מחובר+

הסדרה עצמה עוסקת בעיקר בחשיפה של אלה המחזיקים במצלמה אבל האם עצרתם פעם לרגע וחשבתם איך החשיפה הזאת משפיעה על שאר הסביבה הקרובה? על המשפחה? אמא של אילון נופר בטור אישי מספרת על החוויה המורכבת הזאת מנקודת המבט שלה

ynet
פורסם: 24.09.13, 11:41

היא נכנסת הביתה עם יד מושטת - מצלמה בה. מתחבקת ביד השנייה, מצלמת את הנשיקות. זו המציאות של 10 החודשים האחרונים בבית רולניק. למדנו להתעלם מהמצלמה כמה שאפשר. היא מתעדת הכל - לא נורא. עד שרואים את הפרק.

 

 

אילון נופר (צילום: אוהד רומנו)
אילון נופר (צילום: אוהד רומנו)

 

טבעי או לא

נתחיל מהנחה בסיסית - מה שרואים על המסך זה ערוך. זה לא כל מה שנאמר אבל מה זה בעצם משנה, אם זה כל מה שרואים? ואז נשאלת השאלה "מה זה משנה בכלל, כל הסדרה הזאת?" אני אגיד לכם - זה משנה לי. זה משנה לי כי זה מעלה שאלות לדיון עם המשפחה. מעלה לקחים שטרם למדנו אולי.

 

המציאות לעומת התחושות

זה ברור שבנותיי לא גדלו ללא הורים - הן גדלו בקמפוס של פנימייה שאבא שלהן עבד בה. הוא היה בהישג יד 24 שעות ביום. אני עבדתי משרה וחצי אבל הייתי בבית רוב הימים אחה"צ. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב חשוב זה התחושה של הבנות - לא המציאות. אם שלושתן גדלו עם התחושה שהן צריכות לגדל אחת את השנייה עקב הזנחת הוריהן, אז זו האמת שלהן. עצם החוויה המשפחתית העצומה במשך כל חייהן כנראה לא הדבר הבולט בזיכרונותיהן המשותפים.

 

אילון ואמא שלה (מארכיון המשפחה)
אילון ואמא שלה (מארכיון המשפחה)

 

אמהות ואחריות

לאילון - זאת שמתלבטת כל כך אם להיות אמא, יש תסביך אמא מגיל שלוש כשנולדה אחותה הראשונה. אחריות יתר של ילד בכור אולי זה

BUILT IN (דווקא זאת תכונה של הנכד השני שלנו הצעיר, מעניין כשאני חושבת על זה) האחיות שלה היו השחקניות הראשונות שהיא ביימה והלבישה. אז כשהתחלתי לעבוד FULL TIME היא לקחה על עצמה את תפקיד האמא ומאז, בעיניהן, לא הייתה אמא אחרת בשטח. ואיך היא יכלה לקחת אחריות על הסרטן של רחלי, אני שואלת את עצמי כשאני רואה אותה בוכה מול תמונות של רחלי הקרחת? הרי אני העברתי לה את הגן המהולל הזה.

 

"כבר לא מעניינות אותה..."

כשאני שומעת אותן אומרות שהן כבר לא עניינו אותי, אני שואלת בשקט כל מיני שאלות: האם אני מצטערת על השעות הרבות והמאמצים הרבים שהשקעתי בעבודתי בתיכון? אולי זו תופעה של ילדי מורים? שההורה המורה אוהב את תלמידיו יותר מילדיו - שאיכפת לו/לה יותר מהמצב הנפשי של חניכיו? זה לגמרי מובן, אם כן. האם ילדים שהאמא שלהם חוזרת לעבודה מלאה אחרי שלושה חודשי חופשת לידה לא מרגישים את העזיבה הזאת? כאילו לו לא הייתי מקדישה 10 שנים להיות כמעט כולי אמא - היו מרגישות פחות מוזנחות?

 

החשיפה

ומה עם החשיפה הזאת? כשאני מספרת על משבר (של יותר מידי שנים של אמהות אינטנסיבית), על מחשבות לעזוב את הבית, על שנים קשות, הבעל שלי כועס על החשיפה. "מה יחשבו כשאת מספרת את זה? יחשבו שאני לא הייתי בסדר?", אז רק חשוב לי להבהיר - אני מצטערת אהובי - לא התכוונתי לפגוע בך.

 

חוגגים כמעט 50 שנות נישואים (מארכיון המשפחה)
חוגגים כמעט 50 שנות נישואים (מארכיון המשפחה)

 

דווקא עכשיו, כשאנחנו עוד מעט חוגגים 47 שנות נישואים, אני גאה במיוחד שעברנו תקופה קשה בשלום ולא נשברנו ולא נפרדנו ולמדנו והתחזקנו מזה. המבוגרים שבצופים יבינו ויזדהו והצעירים יראו דוגמה של פתרונות חוץ מגירושים. אני בטוחה שאגלה עוד סודות שיעלו לאוויר עד סוף הסדרה. מה יקרה? שום דבר טראגי. נקבל את זה ונחיה עם זה. באהבה.

 

היה טוב יותר אם המצלמה הייתה מתעדת את כל אחד מאיתנו ויכולנו אחר כך לשבת בבית רק הקשורים לראות ביחד, לנתח, ללמוד, לאהוב - בלי כל הצופים הזרים שרואים את חיינו (את חיי אילון) בטלוויזיה.

 

סימה,

אמא של אילון

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 
 
 
 YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות    
 
© כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ו-HOT