|רשימת הצפייה שלי ()
 
תגובה לכתבהתגובה לכתבה
שלחו כתבהשלחו כתבה
הדפסההדפסה
 
צילום: אוהד רומנו
מחוברים פלוס צילום: אוהד רומנו
 
 

לרדוף אחרי הזנב של עצמי

לקראת עליית "מחוברים פלוס" שירלי ברנר מסכמת את השנה המתועדת ביותר בחייה ומספרת על הפחדים, הקשיים ועל הרגעים היפים מול המצלמה

שירלי ברנר
פורסם: 26.08.13, 13:02

יום שבת בלילה והוויקאנד התחיל בלוס אנגלס.

 

רק עתה סיימנו עוד יום צילומים ארוך לסדרה, מסתכלת על התאריך וקולטת פתאום שזהו! אוטוטו אנחנו כבר בדרך לישראל לפרמיירה וקידום ״מחוברים פלוס״.

 

כל החודשים של השנה האחרונה רצים לי בראש וחולפות לי תמונות בהבזקים של כל החוויות שעברנו. מתחילת הדרך בה רק למדנו את כל הצדדים הטכניים

(ויש רבים...) כמו לתפעל את המצלמה והציוד. ובהמשך לסקר ולתעד ביוםיום כל אספקט של חיינו המשפחתיים, האישיים, המקצועיים, החברתיים, ועד לעשרות האימיילים, הווטסאפים הסקייפים וכל דרך אחרת בה תקשרנו עם ההפקה בארץ.

 

התהליך הוא ארוך ומאלץ אותך להסתכל עמוק לנבכי נפשך, להסיר את כל המסכות ולחשוף בצורה הכי כנה ועמוקה את חייך. שיתוף הפעולה של ברוס רובינשטיין - בעלי (מפיק, אומן, תסריטאי ומעצב) היה חלק אינטגרלי מהעסק. כמו גם של שתי הילדות שלנו מילה בת ה-8 (גם היא שחקנית ודוגמנית) וג׳ורני אל שהייתה בקושי בת שנה כשהתחלנו. בונוס נוסף היה אמי - סמדר ברנר (שזכורה לכם בוודאי כ יפצ׳וק מ"הלהקה"). ככה נרתמנו כולנו למשימה ויצאנו לדרך.

 

זאת דרך מפותלת שבה היינו צריכים לחשוף את חיינו עד הפרט האחרון מול המצלמה. בלוס אנג׳לס רגילים למצלמות אבל האמת שלא כמו בארץ הציבור הרחב לא מזהה את מצלמת מחוברים. ולכן נדרשנו לא מעט פעמים להסביר ולתמרן בין אנשים. לעתים היה קל מאוד לצלם אבל לפעמים כמעט זרקו אותי כי פתחתי מצלמה ללא אישור.

 

כמעט זרקו אותי כי פתחתי מצלמה בלי אישור. שירלי ברנר (צילום: אוהד רומנו)
כמעט זרקו אותי כי פתחתי מצלמה בלי אישור. שירלי ברנר (צילום: אוהד רומנו)

 

בתור שחקנית התרגלתי להיות מול המצלמה והרגשתי בנוח כדמות. אך עתה הפכתי להיות הדמות הראשית בסיפור חיי הדוקומנטריים. זה דורש אומץ ולהשאיר את הפחדים מאחור או לפחות לדבר עליהם ללא חשש למצלמה.

 

השתדלנו להכניס את הקהל לתוך נבכי התעשייה ההוליוודית לצד טיפוח חיי הנישואין שלנו וההתמודדות האישית שלי בין האימהות שזה בעצם התפקיד הכי חשוב שלי לבין הקריירה שלי כשחקנית ומפיקה. היו ימים נפלאים יצירתיים ועמוקים לצד שעות קשות ומלחיצות. לא פשוט לנהל חיים שלמים בצורה מלאה ולצד זה לתעד אותם. זה גם תובעני מבחינת לוח הזמנים וגם מבחינה אמוציונלית.

 

ולעיתים הרגשתי (במיוחד כי, מה לעשות, אני כזאת פרפקציוניסטית) כאילו אני רודפת אחרי הזנב של עצמי. לא הייתי מוותרת על החוויה והאתגר לעולם, זה הפך את עולמנו אך קירב אותנו ודחף אותנו ברמות יצירתיות ורגשיות, וזה משהו שאזכור לכל חיי.

 

בעונה הקרובה תוכלו לראות את העליות והמורדות, ההצלחות והמאבקים שלנו כאנשי מקצוע, כהורים, כמשפחה, כבני זוג , כחברים ואפילו כיהודים.

 

מעבר לזה לא אוכל לספר יותר כי צריך קצת מסתורין.. ...ומקווה מאוד שתראו את הפרקים בשלמותם.

 

דבר אחד אני יכולה להבטיח שסיפרנו הכל עם הרבה הומור. כי ברוס ואני מאמינים שבלי קצת צחוק, סרקזם והומור עצמי החיים עלולים להיות קצת מחרפנים . לא?

 

 

באהבה לכם,

 

שירלי

 

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 
 
 
 YIT - פיתוח אתרים ואפלקציות    
 
© כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ו-HOT