|רשימת הצפייה שלי ()
 
תגובה לכתבהתגובה לכתבה
שלחו כתבהשלחו כתבה
הדפסההדפסה
 
צילום: רון קדמי
התאמצו להפשיט אותו במרבית הסצנות. זהבי צילום: רון קדמי
 
 

תור הזהבי

עוד מעט לא תוכלו להדליק טלוויזיה או ללכת לקולנוע בלי לראות את הפנים היפות של עוז זהבי. לא כוכב אינסטנט, אלא בחור בן 27 שהיה ילד שמן ודחוי, שנזרק מהצנחנים מבויש ובהלם קרב, ושסרטי פורנו מוצגים בספרייה הביתית שלו. כי עוז זהבי, חשוב לדעת, לא מתבייש בכלום

איתי סגל
פורסם: 06.04.10, 17:02

בגיל ‭,16‬ כשעוז זהבי עוד חלם להיות גאי ריצ'י, הוא כתב וביים סרט קצר. קומדיית מתח סוערת, במרכזה שני חברים סטלנים מראשון-לציון שמסתבכים בקומדיה של טעויות שנראית יותר כמו טעויות של קומדיה. זהבי משחק את דוד, כוכב הערוץ המקומי בראשון שנתקף באחד הלילות במאנצ'יז לחלב, ועושה

את מה שכל אדם אחר היה עושה במצבו: מתקשר לחלבן. מכיוון שמדובר בסרט מתבגרים, שככל הנראה נכתב תחת השפעה של חלב שעמד יותר מדי זמן מחוץ למקרר, החלבן אכן מתייצב בביתו באמצע הלילה, וישר מזהה את הכוכב. הוא מבקש ממנו חתימה. דוד, שבדיוק התעורר משינה, מבקש את העט מהחבר שלו - עט שחרוטה עליו ההקדשה 'לדוד בהוקרה' – ומתכוון לחתום. אבל בגלל שהיד שלו נרדמה, הוא בטעות דוקר את החלבן בצוואר והוא מת‭."‬ עד עכשיו נשמע הגיוני לגמרי.

 

פה קבור הכלב. סליחה, החלבן!

"חכה. שניהם נכנסים להיסטריה ומחליטים לקבור את הגופה ביער, איפה שרוצח סדרתי בשם משה הקצב מחביא את כל הגופות שלו. הם עושים את זה מתוך תקווה שאם ימצאו את הגופה, משה יואשם ולא הם. אבל כשהם חוזרים הביתה, הם קולטים שהעט נשאר תקוע בצוואר של הגופה. הם חוזרים להוציא את העט ומגלים שהגופה לא שם. ואז מתחיל מסע לילי למציאת הגופה, כשבדרך הם נתקלים באלביס פרסלי ובכל מיני דמויות הזויות. בסופו של דבר מאשימים את משה הקצב ברצח, ומתברר שכלב הנחייה של השכנה העיוורת שלהם אכל את הגופה וחזר הביתה עם העט בפה. הזקנה העיוורת לא מבינה מה זה, חושבת שזה משחק וזורקת לו את זה כדי שיתפוס, אבל בטעות גם מכניסה את העט לצוואר של הכלב. הכלב מת, ושני החברים נכנסים לכלא על רצח כלב‭."‬

 

אומרים שהיצירה הראשונה היא תמיד היצירה האישית ביותר. מה אני אמור להסיק עליך מזה?

"שאני לא הטיפוס שבוכה על חלב שנשפך‭."‬


מוכשר מגיל צעיר ולא בוכה על חלב שנשפך. זהבי (צילום: פיני סילוק) 

 

סנופ דוג סטייל

בספריית הדי.וי.די הצנועה של זהבי, בין קלאסיקות כמו 'פני צלקת' ו'אימפריית השמש‭,'‬ מבצבץ גם 'דוגי סטייל‭,'‬ יצירת פורנו מבית היוצר של לארי פלינט וסנופ דוגי דוג – שילוב מתבקש בין סקס, סמים והיפ-הופ. להניח סרט פורנו מול עיתונאי זה כמו לפתוח את הדלת בחצאית טוטו – לגיטימי, אבל מעורר שאלות. רוב האנשים לא מרגישים נוח להתראיין בבית שלהם בדיוק בגלל החשש שייאלצו לתת דין וחשבון על פריט חצוף שלא הספיקו לדחוף לתחתית סל הכביסה, יחד עם הדיסק של שוטי הנבואה, הגיליון האחרון של 'פנאי פלוס' וכרית הלבבות הסינתטית. אבל זהבי הוא לא רוב האנשים: לא מצטדק, לא מצקצק, לא משייף בקצוות. את הסרט הזה, יחד עם ארגז מלא בסרטים כחולים, קיבל בירושה מחבורת עובדים זרים ניגרים שהתגוררו לפניו בדירה הקודמת ששכר בשכונת התקווה. את השלל חילק בין חבריו. סנופ דוגי דוג נשאר אצלו. "סרט אדיר‭,"‬ הוא מסביר בהבעה יהודה-סתיוית. "הוא משחק ושר ומזיין, מולטי-טאלנט‭."‬

 

זהבי לא שוקל קריירת פורנו, "כבר נראה לי יותר נחמד לביים סרט כחול, רק כזה עם עומק" – אבל התפקיד המצוין שלו ב'עספור‭,'‬ הדרמה היומית של HOT, כאיציק החרמן-על-הזמן, לא משאיר יותר מדי מקום לדמיון מודרך. רוב הזמן הוא מסתובב בלבוש שעונה להערת התסריט 'אין צורך במלבישה‭.'‬

 

"זה לא מדויק‭,"‬ הוא מתקומם. "יש סצינות שאני לבוש‭."‬ בוא נגיד שעשו כל מאמץ אפשרי להפשיט אותך.

 

"לא היו צריכים להתאמץ. הייתי מתפשט בכיף גם בלי שיגידו לי. אם תתפוס אותי פה ביום קיצי, זה לא יהיה שונה. אני אשב על הגג עם תחתונים. זה לא צריך להיות שונה בסדרה‭."‬

 

אפשר להרגיש את זה באוויר, את הזמזום, את הפיצוצים הקטנים, כמו בועות שמן רותח במחבת. סמנו לעצמכם: עוז זהבי הוא הדבר הגדול הבא – הגדרה שאולי נתפרת לכל דוגמנית שאין לה דבר מעניין יותר להגיד על עצמה, אבל כאן, נדמה, מדובר בדבר אמיתי: לא נער שרוצה להתפרסם ומעדיף לעשות את זה דרך משחק, אלא גבר שהוא שחקן אמיתי ומגובש, כריזמטי, נטול מניירות אבל מלא תשוקה לדבר עצמו, או כמו שהוא מגדיר זאת, "אני מעדיף להיות חלק מז'אנר עלייתו ועלייתו, ולהשאיר בצד את הנפילה‭."‬ מאיפה מגיע הרצון הזה?

 

"כנראה מאבא שלי, שחי את חלום המשחק דרכי. החלום שלו היה ללכת ללמוד מוזיקה בברקלי, אבל המציאות הכריעה את החלומות. למרות שהוא אוהב אותנו נורא, הבנתי בגיל צעיר שהוא ויתר על חלום והיה לי ברור שאני לא אוותר. תחושת ההחמצה שלו היא הדרייב שלי, ואני מרגיש שהחיים שלו מאושרים יותר בזכות מה שאני עושה‭." ‬


ממשיך דרכו של אביו. עוז (צילום: אסף לב)

 

מחבלים? לא הקטע שלי

זהבי הוא הראשון שיתקע סיכה בצורך הבלתי נשלט להצמיד לו תארים מבטיחים. את ההשוואה לשושלת החתיכונים – יהודה לוי, רן דנקר, עפר שכטר, יון תומרקין – הוא דוחה בנימוס. "לא מאמין בשטויות האלה. אנשים עוד לא ראו למה אני מסוגל. עוד לא יודעים עליי כלום. אני לא חושב שהעבודה שלי, המסלול או הבחירות, מזכירים מישהו אחר‭."‬ כלומר, אתה בדרך להוליווד.

 

"אני חושב שאטוס עוד שנה לחו"ל ואבדוק מה קורה שם. אני מתכנן עכשיו ללמוד אנגלית ברמה שאף אחד לא יידע שאני ישראלי בכלל. גם אין לי מראה ישראלי. גם אם ירצו בכוח, אני לעולם לא אשחק מחבל‭."‬

 

בשנה האחרונה מספק זהבי, ‭,27‬ פרשנות משלו למושג 'לתת עבודה‭.'‬ הוא סיים לימודי משחק אצל יורם לוינשטיין, הצטלם לסרט החדש של דובר קוסאשווילי, 'התגנבות יחידים‭,'‬ למיני-סדרה המדוברת 'נבלות' על פי ספרו של יורם קניוק, ובימים אלה מצטלם כנער דתי שחולם להיות רקדן בסדרה 'חיים אחרים' שצפויה לעלות בקרוב בערוץ ‭.2‬ במקביל, קיפץ יחד עם יעל בר-זוהר בפסטיגל. קודם לכן השתתף ב'האי‭,'‬ סדרת הקאלט של ערוץ הילדים, שהפכה את יון תומרקין לחלומה הרטוב של כל ילדה שעוד לא יודעת מה פירושו של חלום רטוב. בין לבין, בילה כמה חודשים על סט הצילומים של 'עספור‭.'‬ שנה של מחנה עבודה בסיביר, ועדיין - אנשים לא יודעים מי זה עוז זהבי.

 

"מתסכל מאוד לעבוד שנה רצוף בלי שאף אחד יודע על זה. צריך להמתין בסבלנות שדברים ייצאו. הלכתי דרך ארוכה. לא חיפשתי סוכן שיסדר לי הזמנות להשקות ויכניס אותי לכל מדורי הרכילות, זה לא עניין אותי. יש מזה בשפע – סלבס בלי תוכן. הפרסום של 'האי' היה פרסום עיוור. ילדות העריצו אותנו במסיבות העיתונאים הראשונות, לפני שצילמנו פריים אחד מהסדרה. הייתי בהלם. שאלתי אותן, 'מה אתן מבקשות חתימה? עוד לא ראיתן מה אני עושה‭.'‬ הן ענו, 'אתה מפורסם. אתה בטלוויזיה‭."'‬

 

יון תומרקין יצא מ'האי' כוכב ענק. קשה לומר אותו דבר עליך.

"יון היה בתפקיד הראשי, ובאופן מתבקש קיבל את רוב תשומת הלב. אני בסדר עם זה. לי היה חשוב להשביח את עצמי, ללמוד משחק, להתעסק בדבר עצמו. לא עניין אותי סתם להיות מפורסם, אלא לעשות דברים שאוכל לעמוד מאחוריהם ולומר, הנה, אני שחקן, לא סתם חתיך‭."‬

 

השמן והרזה

הוא נולד וגדל בראשון-לציון לאבי, רואה חשבון, וליוספה, מנהלת בחברת נגב. יש לו שני אחים גדולים, עמית וענבל, וזכרונות לא פשוטים מהימים בהם בני כיתתו התחרו ביניהם בשעשועון 'מי יסביר לעוז בדרך הכי פוגענית שהוא שמן‭.'‬ "הייתי ילד מלא, עם פרצוף נפוח וכרס גדולה, וזה גרר הרבה צחוקים על חשבוני. זה פגע בי נורא ולא ידעתי איך להגיב לזה. פעם כולם יצאו לסרט ולאכול פיצה. מפגש כיתתי כזה. כשהגעתי אמרו לי, 'לך הביתה, מי בכלל הזמין אותך‭.'?‬ כל פעם מחדש הייתי חוזר הביתה נסער, בוכה לאמא שלי, מתוסכל מזה שאין לי איך לענות להם. כשלא ידעתי איך להגיב, זה היה נגרר למכות. הייתי אמנם שמן אבל גם גבוה לגילי, אז הייתי עושה כמו בסרטים מצוירים, מחטיף להם אגרוף על הראש ומפיל אותם. אבל במקום שזה יגרום להם לתפוס ממני מרחק, זה רק גרם להם להתעלל בי יותר, לבדוק את הגבולות שלי.

 

"אני זוכר שאזרתי אומץ והצעתי למישהי חברות. הלכנו ביום שישי לגלידה בקניון. תוך כדי שאכלתי את הגלידה, היא נפלה על הרצפה. אז היא אומרת לי, 'תרים, חוק שלוש שניות, אפשר לאכול‭.'‬ אני אומר לה - 'באמת, את חושבת‭.'?‬ הייתי ילד כרסתן. לא רציתי לוותר על הגלידה. אז היא אמרה, 'בטח‭.'‬ הרמתי את הגלידה והמשכתי לאכול אותה. יום אחרי זה אני מגיע לבית הספר וכולם צוחקים עליי שהרמתי את הגלידה, שאני בחור מטונף בכלל. זה היה נורא. תחושה איומה של בגידה‭."‬

 

אני מניח שלא המשכתם לצאת אחר כך.

"לא ממש, העדפתי את הגלידה‭."‬

 

איך מעבירים את הזמן?

"רוב הזמן ישבתי בבית, חיכיתי שההורים יחזרו מהעבודה כדי שנוכל לדבר. הרגשתי כמו מבוגר שכלוא בגוף של ילד וכנראה גם נראיתי ככה. אני חושב שכבר מגיל צעיר הרגשתי שאני מבין את החיים יותר משאר הילדים בכיתה. הרגשתי שהם ילדותיים מדי בשבילי. אני זוכר את עצמי חוזר הביתה ואומר להורים שלי, 'אין לי על מה לדבר איתם‭.'‬

 

"לא הייתי עושה כלום, ילד עצלן. רואה טלוויזיה. בטטת כורסה רצינית. אבל הייתי ילד רגיש עם המון מחשבות. פלסף. עד היום אבא שלי לא מאמין כשהוא נזכר באיזה שאלות התקלתי אותו כשהייתי בן שבע. 'אתה מאושר בזוגיות שלך‭,'?‬ 'אתה מתבאס שיש לך משפחה‭,'?‬ 'יש דברים שהיית עושה אחרת‭.'?‬ ומה שמדהים זה שהוא ענה לי ברצינות‭."‬

 

השינוי הגדול קרה בקיץ שבין החטיבה לתיכון. "פתאום זה הסתדר. גבהתי, ירדתי במשקל, תווי הפנים שלי התעצבו, ובאופן כללי אפשר לומר שנהייתי יפה. בפעם הראשונה בחיים הרגשתי אטרקטיבי. ביום בהיר אחד אנשים התחילו להתנהג אליי שונה. הפכתי להיות מקובל. לקח לי זמן להבין שזה קשור לאיך שאני נראה וזה הכעיס אותי. יכול להיות שאנשים מתייחסים אליי שונה רק בגלל איך שאני נראה? איטס אול אבאוט דט‭."?‬ התשובה היא כן.

 

"בדיוק. אז זין שתהיו עכשיו חברים שלי! הרגשתי שאם פתאום אתחבר עם אותם אנשים שדחו אותי רק בגלל איך שנראיתי, זו תהיה כניעה. כי אתה יודע, אף פעם, גם בשנים הכי דחויות שלי, לא הרגשתי אשם. לא שאלתי מה לא בסדר בי. היה לי ברור שאני בסדר והם מטומטמים. בתקופת התיכון פיציתי על כל השנים שלא הייתי מקובל. שיחקתי בכל הצגה. הפרעתי בשיעורים, התחצפתי, הלכתי מכות, עשיתי כל דבר כדי למשוך תשומת לב‭."‬ חריג נשאר חריג?

 

"היה לי רצון להוכיח שאני לא כמו כולם. אני דפוק יותר מכולכם, משוגע יותר, מעיז יותר. זה קטע של ילדות, אבל זה גם משהו שעדיין קיים אצלי, שאני מרגיש תמיד שאני - לא יודע אם דפוק זאת המילה – אבל שיש בי רצון לעשות מעבר, ללכת רחוק יותר ממה שכל אחד הולך‭."‬ זהבי הלך רחוק יותר ממה שתיכנן ומצא את עצמו בצנחנים. הוא לא רצה להתגייס לקרבי, אבל הפרופיל הגבוה אילץ אותו לדחות את החלומות על להקה צבאית. "החלטתי לעשות סוויץ' בראש, עשיתי גיבוש לצנחנים והתגייסתי. החודש הראשון בטירונות היה קשה. בכיתי כל הזמן. לא היה לי מושג למה אני נכנס. ניסיתי למשוך בכל החוטים, לעבור לתפקיד אחר, אבל לא שיחררו אותי. אחרי שהבנתי שאני לא הולך לצאת משם, עשיתי עם עצמי עבודה פסיכולוגית - החלטתי שזה הייעוד שלי. הלכתי לחנות של אביזרים צבאיים, קניתי מלא שטויות, תפרתי את האפוד, שיפצרתי כל דבר אפשרי, וחזרתי לבסיס ביום ראשון מורעל בטירוף. בדיעבד, זה עזר לי. נהייתי משוגע לגמרי, קיצוני. התנדבתי להישאר שבתות בשביל חברים, לא רציתי לחזור הביתה כי ידעתי שאם אצא, זה ידכא אותי לחזור. בגישה הזאת עברתי את הטירונות. היה לי מסע כומתה מהמם של 90 ק"מ. הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הייתי גאה להיות צנחן, ובפעם הראשונה הייתי מרוצה. אהבתי נורא את החבר'ה, הרגשתי טוב, מצאתי את עצמי‭."‬


ותראו איך הוא נראה היום. זהבי (צילום: אלדד רפאלי)

 

התקרית במערה

כמה חודשים מאוחר יותר העניינים הסתבכו. הפלוגה של זהבי נשלחה לקו שמירות בחברון, לאבטח את באי מערת המכפלה, הקסבה והיישוב היהודי. באחת השמירות, בחג הסוכות, כשהאזור התמלא במתפללים יהודים, פתח מחבל ערבי בירי לעבר זהבי. "בכלל לא הייתי אמור להיות באותו בוקר בעמדה הזאת‭,"‬ הוא נזכר. "חבר ביקש ממני להתחלף איתו. פתאום, משום מקום, התחיל צרור מטורף של יריות. השתטחתי על הרצפה. לא הבנתי מה קורה. זחלתי מאחורי שקי פק"ל, דרכתי את הנשק והתחלתי לירות באוויר. הייתי בטוח שיורים מלמעלה. לא זיהיתי מאיפה האש. אני יורה, יורה, יורה. פתאום היריות מפסיקות, אני מרים את הראש ורואה שלושה אנשים מסתתרים. אבא ושני ילדים. אני דורך את הנשק וממשיך לירות. פתאום אני קולט שהיריות מופנות אליי. עדיין לא הבנתי מאיפה מגיעה האש. עליתי בקשר ואמרתי עוד פעם ועוד פעם שיורים עליי. לפני שהספקתי להבין מה קרה, אחד מהילדים קפץ עליי, כולו פצוע לחלוטין, מדמם, מסתתר.

 

"ותוך כדי אני מרגיש שהמחבל יורה עליי. אני שומע את הכדורים מחוררים את שקי החול, ורואה את הקיר מאחוריי מתפורר מיריות ומתחיל ליפול עליי. נכנסתי לשוק. לא יכולתי לזוז, קפאתי אחוז פחד. שמעתי את הכדורים שורקים לידי. המחבל ירה עליי בקלצ'ניקוב, כדורים גדולים מאוד, ואני רואה אותם פשוט עוברים לי בין הרגליים. אני מנענע ברגליים. וכל מה שאני ממלמל, תוך כדי שאני מזיז את הרגליים מהר, למעלה-למטה, זה 'אני לא מת, אני לא מת, אני לא מת‭,'‬ ככה עד שהיריות הפסיקו‭."‬

 

מה עשית אחרי?

"יצאתי מחוץ לעמדה וראיתי את האבא של הילד שהסתתר מאחוריי שוכב על הרצפה. הוא חטף כדורים בגב. ניסיתי לעשות לו הנשמה, אבל הוא כבר היה מת‭."‬

 

זהבי עמד למשפט צבאי, הואשם שלא פעל כראוי לצנחן והודח מהחיל. "המג"ד אמר לי, 'צנחן היה צריך לקום וללכת למקור הירי‭.'‬ אמרתי לו שאם הייתי קם, הייתי מת. הוא אמר, 'לא משנה, היית צריך לקום ולהסתער גם אם היית מת, זה צנחן אמיתי‭.'‬ בדיעבד, התברר שהיו באירוע הזה הרבה מחדלים, שזה לא היה לגמרי אשמתי. אבל היו צריכים לעשות כסת"ח, אני הייתי החייל הכי פשוט, אז העיפו אותי ופסלו לי את הרובאי. לא יכולתי להיות יותר לוחם‭."‬

 

מצבו של זהבי החל להידרדר. הוא שובץ מחדש במפקדת זרוע היבשה, סבל מנדודי שינה, סיוטים ודיכאונות, נתקף חרדה בכל פעם שהדליקו לידו אורות ניאון, נבהל מכל רעש קטן וניתק כל קשר עם החברים בצנחנים. "ביישתי אותם בזה שלא תפסתי את המחבל, והיום אני פשוט לא מסוגל לדבר איתם, לא רוצה אפילו להיזכר בזה. מדי פעם, כשאני פוגש חברים מהצבא, זה מכניס אותי לסערת רגשות מטורפת. כאילו מישהו מסתכל לתוכי פנימה‭." ‬

 

גם הניסיון לחזור לשגרה לא היה פשוט. "התגלגלתי להיות מדריך טרקטורונים, אבל בגלל שהייתי ב'דפקה' מכל מה שקרה, הפכתי להיות אלים. השפיל אותי להיות ג'ובניק. באחת מביקורות הנשק, המ"מ גילה שאני לא ממלא את המחסנית עד הסוף בכדורים, והתחיל ללכלך על מה שקרה באירוע. אמר שזה מה שהופך אותי לחייל לא טוב ובגלל זה אני אשם במה שקרה בחברון. התנפלתי עליו בלי לחשוב פעמיים‭."‬

 

מתי הבנת שכל מה שאתה עובר הוא ביטוי למצוקה?

"אחרי המכות עם המ"מ ביקשתי לראות קב"ן. בפעם הראשונה דיברתי איתו על כל מה שקרה לי בחברון. התברר שאני סובל מהלם קרב, שזה מה שגורם לי להיות אלים ולא בפוקוס. התחלתי להיות מטופל בתל השומר במחלקת תגובות קרב. קיבלתי כדורים פסיכיאטריים שאיזנו אותי, אבל לא העלימו את הדיכאון. זו הייתה התקופה הכי עצובה בחיים שלי, לא היה לי כוח לקום בבוקר. הרגשתי שהצבא בגד בי ובמקביל האמנתי שאני החייל הכי רע בעולם. היה לי קשה להתנתק מזה.

 

"בשלב מסוים, כשהפסיכיאטר ראה שמצבי לא משתפר, הוא איפשר לי לצאת לחופשה על חשבון הפז"ם. זה עשה לי טוב, חזרתי להיות בנאדם. אחרי שמונה חודשים זומנתי שוב לוועדה רפואית, ושם הוחלט לשחרר אותי מהצבא. עצוב, אבל ככה זה נגמר‭." ‬

 

הכול כולל הכול

בואו נדבר על סקס. בכל זאת, חיכיתם יפה עד עכשיו. ולוותר לזהבי על שיחת סקס זה כמו לבקר בסניף של ‭H&M‬ שלושה שבועות אחרי שנפתח – הגיוני, אבל בלתי אפשרי. זהבי יודע שהוא נראה טוב – בדרך כלל זו תכונה די מבאסת אצל אנשים יפים – אבל הוא מספיק צנוע ומעניין כדי לשכנע שזו לא התכונה הכי מרתקת אצלו. מצד שני, אף אחד לא יכול להישאר אדיש למשפט כמו: "אחרי הצבא זיינתי כל מה שזז‭."‬

 

במסגרת תוכנית השיקום המאולתרת שבנה לעצמו – זהבי החליט להחזיר לעצמו את האמון בחיים. הוא נסע למזרח, השתולל כמו חייל משוחרר, קיעקע את עצמו, חורר את גופו בפירסינג והסביר את פניו לתיירות זרות, עם משפטים שכנראה נשמעו כמו 'מה בחורה כמוך עושה במסיבת פול מון בקופנגן‭.'?‬ כשחזר לארץ התחיל לעבוד כברמן באחד הפאבים הגדולים בראשוןלציון. "באותן שנים, ראשון הייתה מבחינתי הסנטר של החיים, סקס והעיר הגדולה. אחרי הצבא לא היו לי גבולות. פרקתי כל עול. הרגשתי שלא בא לי לחיות סתם חיים. רציתי להתפרע, לעשות דברים כמו בסרטים. להשתכר לגמרי ולהיכנס למיטה עם איזו בחורה, ולהתעורר למחרת עם מישהי אחרת. אם מסתכלים על זה מבחינה פסיכולוגית, אפשר להגיד שבגלל שכשהייתי קטן והייתי דחוי, אז היה לי חשוב להרביע, אבל האמת היא שפשוט הייתי חרמן. זיינתי כל דבר שזז, בלי פילטר. כמה בירות והכל סבבה‭."‬

 

הכל כולל גברים?

"בוא נגיד שזרמתי‭."‬ יש תיאוריה שאומרת שחמישה שוטים של וודקה יגרמו לך לעשות הכל.

 

"גם בלי הוודקה עשיתי הכל. פעם שכבתי עם אישה בת ‭.55‬ היא ישבה לבד על הבר. קלטתי שהיא בעניין והחלטתי ללכת על זה אול דה וויי. תבין, הייתי בן 22 והבאתי אותה לבית של ההורים שלי. היא הייתה יותר מבוגרת מאמא שלי.

 

"הדליק אותי שזו הפנטזיה הכי גדולה שלה, ושאני יכול להגשים לה אותה. זאת תחושה חזקה של כוח, של שליחות. מצד שני, יכול להיות שזאת גם איזו תחושת קטנות כזאת, שאם אני אהיה איתה, אני אהיה מיליון דולר בשבילה, אני אהיה מדהים, לעומת איזו כוסית רגילה שבשבילה אני סתם אהיה בסדר‭."‬

היה איזה סטנדרט כדי להיכנס למיטה שלך, או שמספיק שהיה לה דופק?

"בתקופת ההתפרעות שלי לא היה שום סטנדרט. להיפך. בחורות שלא נראות טוב ביי דה בוק עשו לי את זה יותר. עד עכשיו, כוסיות רצח לא ממש עושות לי את זה. בחורה שנראית מושלמת לא מעניינת אותי כל כך‭."‬

 

מה מיוחד בבחורות פחות מושכות?

"היה בזה אתגר בסיסי. הייתי עם בחורות שלא נמשכתי אליהן בכלל, רק בשביל להיות איתן, בשביל לראות מה יקרה. ולהפתעתי היה על הכיפאק. הרשיתי לעצמי להיכנס לסיטואציות לא שגרתיות בשביל להרגיש חי. אבל בשלב מסוים זה הפך ממש לספורט אתגרי, עד לרגע שהתחשק לי להקיא מעצמי. קלטתי שאני יכול לעשות דברים אחרים שירגשו אותי. אז הלכתי ללמוד משחק‭."‬

 

מה עם מערכת יחסים?

"כרגע אין לי את האנרגיה והזמן. יש הרבה לילות שאני חוזר הביתה ואני לבד, מבואס. בא לך מישהי שתהיה איתך, לחזור הביתה ולספר איך היה, לאכול יחד ארוחת ערב, סקס ולישון. אבל בשביל זה צריך אנרגיה, ואני כולי מושקע בעבודה, 200 אחוז אני נותן שם. זו צריכה להיות מישהו מאוד מיוחדת כדי שאני אשן עוד פחות ממה שאני ישן גם ככה‭."‬

 

אז אתה מתנזר מסקס?

"בוא נגיד שמהבחינה הזאת, אני לא מממש את הפוטנציאל שלי‭,"‬ הוא מחייך. "אני חי כמו זקן. אני עובד, יש לי מסגרת, יש לי מטרה, יש לי סיפוק. ועדיין, אנשים חושבים שאני חי על הקצה. כל אדם שפוגש אותי אומר לי, 'אתה מפורסם, אתה נהנה, אתה בטח מזיין עכשיו מלא‭.'‬ לך תסביר להם שאני לא מזיין‭."‬ למה, מתי הייתה הפעם האחרונה שלך?

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 
 
 
 YIT - פיתוח אתרים ואפלקציות    
 
© כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ו-HOT