מה יותר טוב מעולם הממתקים של עמי ותמי? מעצב אופנה שעושה בדיוק מה שאני אומרת לו. נו נו, השבוע הגשמתי חלום. על המעצבים הוטל להכין לדוגמניות שלהם את התלבושת המושלמת לאירוע נוצץ עם אנשים חשובים ביותר מתעשיית האופנה בלוס אנג'לס. סוף סוף הרגשתי שתפקידי בתור קולב מצוי הסתיים זמנית, וכעת אפשר לפתוח את הפה ולהיות זו שלובשת את המכנסיים בבית, או לכל הפחות - בחדרי המתפרות.
הראסטפטרי המקסים שלי לא ידע עם מי הוא הסתבך כשהוא בחר לעבוד איתי בפעם השניה. זרקתי לו כל כך הרבה שילובים של סגנונות, ואין ספור רעיונות לשמלה, ואפשר להגיד שסיפקתי לו חומר למחשבה שאפילו ביל גייטס לא היה מצליח לעכל. חלק מהתיאורים כללו את המילים: פאנק, רוק, רומנטי, סקסי, צמוד, זורם, א-סימטרי, חייתי ועוד. בכל אופן, הוא, כאמור, לא ידע שיש לו עסק עם בחורה בעלת כושר החלטה בעייתי ושנאה אדירה לבנאליות. כנראה שהוא כרע תחת הלחץ ותוך כדי תפירה, מאחר ולא התאפק ופרץ לפתע בבכי געגועים למשפחתו ("הצילו, הדוגמנית הזו משגעת אותי").
שונאת בנאליות. מטר על המסלול (צילום: יח"צ פרוייקט מסלול)
בקרקס השבועי הופיעו קוג'י - בתור דרדס כחול משנות ה-50, קייטי - שהתחפשה לעלה חסה טרי, ואיך אפשר בלי אימרי השושבינה.
היידי התעקשה לברר האם השמלה שלי מבטאת את הצד החתולי שבי. אבל למה ללכת על קטן? מעדיפה שזה יוגדר בתור 'הצד הנמרי'. אני כמובן זרמתי. כבר הרחתי את פרס הסטייק העסיסי אך לצערי, גן החיות הזה הוביל אותי היישר למדליית הכסף.
טנישה זכתה במקום הראשון בגלל שחצי מהשופטות רצו לקרוע מעליה את הבגדים ולתלות את החליפה בארון שלהן. מצד שני, יכול להיות שהיידי עבדה יותר מדי שנים ב"ויקטוריה סיקרט" וסונוורה משתלי הסיליקון של טנישה שכוסו בחולצה שקופה לחלוטין.
בתחתית הבור ניצל לוגן בזכות טריק מכנסי הכסף הצמודים והלוהטים שלו שבלבלו את השופטות שלא עשו לו חשבון סטייל קובי פרץ, וזרקו את קריסטל למאורה הצבעונית שממנה היא הגיעה.
בלי ששמתי לב, טנישה יצרה לעצמה עדר של שפוטות שהתבססו על ונסה וליסה. הן קראו לעצמן "THE DREAM TEAM". צוות החלומות בהקיץ הזה הראה את פרצופו האמיתי כשטנישה התלוננה על מבטי קנאה מצד הבנות. לא, לא הבנת ממי, הדבר היחידי שבגללו חצי מהבנות בוהות בך זה כדי לנסות להבין איך היית נראית ללא החבר לשעבר שהיה אחראי על כל העיצובים הפלסטיקאיים שלך (בוטוקס עצמות לחיים, עפעפיים, שדיים, עדשות מגע צבעוניות והדבקת שער).
שממת הנבזיות של הלופט נקטעה באיבה כשהיידי, בכבודה ובעצמה, גררה את עקבי ההימלאיה שלה עד למשכננו הקט ושפכה אור בלונדיני לחיינו. אחרי שהכריזה שהיא זאת שתלתה את הוילונות בבית, פתחה ללא בושה את המקרר שלנו וגילתה מלאי לא מבוטל של חסות וסימן אזהרה מפני חיידקים של שפעת על יוגורט עיזים. מה שהיא לא ידעה הוא שהיוגורט הנגוע הקודם לא סומן וכך יצא שקוג'י הדביקה גם אותי בשפעת שלה. הפרק הזה היה עירוב של חלום בלהות עם הרבה מאד כדורים, מה שהיה אמור להסביר את הזיות הקרקס שלי. לצערי, זה היה אמיתי.
הזיות קרקס. מטר כהן (צילום: באדיבות סוכנות יולי)
לבסוף הגיע הארוע המדובר, בו לבשנו את מיטב המחלפות שיצרו עבורינו המעצבים, ויצא לנו להתחכך (כלומר, לחלוק מבטים בוחנים ולהעמיד פנים שאנחנו עושות חיים) עם חלק משופטי העונה, סוכנים מהוללים, מעצבים מקומיים ומפורסמים כשביניהם כריסטיאן אודיג'ה, המעצב של "Ed Hardy".
מה שלא הראו בתכנית זה שהרדי בקש מרוב הבנות לעשות הליכת מסלול והופתעתי לגלות שהייתי היחידה שסירבה. מה לעשות שאודישן מסלול באמצע מסיבה חשובה נראה לי ממש לא מקצועי. השארתי לו את הכרטיסייה שלי, והודעתי לו שאשמח להגיע לאודישן ביום אחר. לימים אחר כך, הסתבר שהוא לא לקח אף אחת מהבנות לעבוד בשבילו, והכול הייתה הצגה בשביל קצת רייטינג. ערס צרפתי, כבר אמרתי?
ולסיום, משפט המחץ השבועי יצא לאור על ידי קיילין שפלטה לפני העלייה לבמה: "בחיים הבאים אני רוצה להיות היידי קלום". ואני אומרת מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
*תודה לסוכנות יולי שאפשרה את הפוסט הזה.
